פסק-דין בתיק ת"א 15612-06

כללי

1.      לפניי תביעה לתשלום סך של 250,000 ש"ח בגין ליקויי בניה ופיצוי בשל שטח דירה חסר.

התובעים הם בני זוג שרכשו מהנתבעת דירת מגורים (להלן: "הדירה"). הנתבעת היא חברה שעיסוקה בקבלנות בנין.

ביום 26.10.11 ניתן פסק דין בהיעדר סיכומים מטעם הנתבעת, אולם פסק דין זה בוטל בהחלטה מיום 11.1.12 תוך חיוב הנתבעת בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

התובעים טוענים, כי בדירה נמצאו ליקויי בניה, וכן קיים חוסר התאמה בין שטח הדירה עליו הוסכם בעת רכישתה לשטחה בפועל. עוד טוענים התובעים, כי שילמו תשלומים ביתר עבור הדירה ועתה תובעים הם את השבתם. יצוין, כי התובעים לא התגוררו כלל בדירה למעט מספר ימים והתביעה הוגשה 6 שנים מיום קבלת החזקה בדירה.

הנתבעת הכחישה מרבית מליקויי הבניה והוסיפה, כי לא ניתנה לה הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים הקיימים. ביחס לשטח הדירה, טענה הנתבעת כי התובעים הסתמכו על "פרוספקט" של הדירה, שאינו מהווה תשריט ואינו מחייב, ואשר מתאר שטחים ברוטו הכוללים, בין היתר, את הזכויות בחלקים מהרכוש המשותף וצמידויות. ביחס לתשלומי היתר טענה הנתבעת, כי הסכומים אינם מדויקים ואינם כוללים מרכיבים רבים ותוספות רבות שהתובעים ביקשו להוסיף לדירתם.

טענות התובעים

2.      התובעים טענו, כי בשנת 1997 רכשו מהנתבעת דירה בת 4 חדרים באשקלון בהסתמך על פרוספקט בו נכתב כי שטח דירה בת 4 חדרים שתיבנה הינו כ-136 מ"ר, ושטח דירה של 5 חדרים הינו כ-145 מ"ר (נספח א' ו-ב לתצהיר התובע התואם גם את הפרוספקט נספח א' לתצהיר הנתבעת, להלן: "הפרוספקט").

ביום 19.6.97 נחתם הסכם מכר ראשון בין הצדדים לרכישת דירה בת 4 חדרים בפרוייקט  (נספח ג' לתצהירי התובעים, להלן: "החוזה הראשון"). אמנם נקבע בחוזה, כי למוכר הזכות לשנות את תכנית פנים הדירה אך זאת בתנאי ששטחה הכולל לא יגדל או יקטן מ-3%.

לאחר החתימה על החוזה הראשון, ביקשו התובעים לרכוש מהנתבעת דירה גדולה יותר בת 5 חדרים, והנתבעת הציגה בפניהם את הפרוספקט עם התשריט המתייחס לדירת 5 חדרים, ולפיו שטח דירת 5 חדרים הינו כ-145 מ"ר, כאשר מנהל הנתבעת התחייב בפני התובעים כי בדירה יתווסף שטח של 20 מ"ר מהדירה הראשונה, ולפיכך דרשה הנתבעת "הפרשי ערך" בסך 27,000 $.

באותה עת, טענו התובעים, בניית הבניין טרם הושלמה ולכן לא ניתן היה להתרשם מהדירה ועל כן הסתמכו על הפרוספקט והתחייבות מנהל הנתבעת. התובעים ביטלו בהסכמה את החוזה הראשון ביום 3.8.98, בהסכם להחלפת דירות, ובמסגרתו רכשו דירה חד מפלסית בת 5 חדרים בתמורה לתשלום הפרשי ערך של 27,000 $ (להלן: "החוזה השני").

לטענת התובעים, חתמו על החוזה השני ללא תשריט וללא מפרט, מועד המסירה נקבע ליום 30.8.99, ויתר תנאי החוזה נותרו בעינם.

בפועל, איחרה הנתבעת במסירת הדירה, וזו נמסרה לתובעים ביום 2.9.01, שנתיים לאחר התאריך הקבוע ומבלי שהייתה לתובעים אפשרות לבדוק אותה.

עוד טענו התובעים, כי קיימים בדירה ליקויי רטיבות, פגמים בריצוף, שקיעת בלטות וכיו"ב. כאשר הודיעו על כך לנתבעת, ביצעה תיקונים קוסמטיים בלבד והתעלמה מפניה נוספת בכתב (מכתב מיום 31.8.06, נספח י' לתצהיר התובע).

מכיוון שהנתבעת לא תיקנה את הליקויים הזמינו התובעים חוות דעת לבדיקת הליקויים ואז התגלה להם לראשונה ליקוי מהותי ונסתר הנוגע לשטח הדירה, כאשר התברר להם בבדיקה שקיים חוסר של כ-29 מ"ר בשטח הדירה. נמצא, כי שטח הדירה הינו 103.5 מ"ר, ובתוספת 12 מ"ר של שטח קירות חוץ, בסכ"ה שטח הדירה הינו 115 מ"ר בלבד. כלומר חסרים בדירה כ-29 מ"ר המהווים כ- 20% משטח הדירה המובטח.

עוד טוענים התובעים, כי לאחר בדיקת חישוב התשלומים והקיזוזים התברר שהנתבעת גבתה מהם תשלומים ביתר בתואנות שווא על "הצמדה", בעוד שבפועל הנתבעת חייבת לתובעים קרן בסך של 22,882 ש"ח נכון ליום 2.9.01 ונכון ליום הגשת התביעה, בשערוך, סך של 44,687 ש"ח.

טענות הנתבעת

3.      לטענת הנתבעת, התביעה חסרת פרופורציה ומאפיינת תופעה שהפכה שכיחה בשני העשורים האחרונים, לפיה חברות בדק בית מציעות שירותיהן לדיירים ומציגות בפניהן תמונה קודרת ולא מקצועית של הדירה אותה רכשו מחברה קבלנית, בניסיון לשכנע את רוכשי הדירה לשכור את שירותיהם לצורך הכנת חוות דעת אשר תפרט את הליקויים הרבים שהקבלן ביצע בדירה כביכול.

הנתבעת טענה שהוכח שהיקף הליקויים בדירה אינו כצעקתה, עלות תיקון כלל הליקויים נאמדת בכאלפיים ש"ח ומרבית הליקויים שפורטו בחוות הדעת אינם קיימים בפועל ומילא גם בהנחה שהיו קיימים, דומה שאין חולק שתקופת הבדק והאחריות הקבועה בחוק המכר ביחס לאותם ליקויים, חלפה עוד בטרם "התגלו".